<h1>העיטור אות ג' גט מיאון</h1>
<h2>דף מו.</h2>
גרסינן בפרק (בא סימן) [יוצא דופן] איבעיא להו תוך זמן שהוא תוך שנת שתים עשרה לתינוקת ושלש עשרה לזכר כלפני זמן או כלאחר זמן. ואסקה רבא הלכתא תוך זמן כלפני זמן ואמר רבא קטנה כל שתים עשרה ממאנת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת. ואסיקנא לעולם דלא בדקינן, ולענין חליצה חיישינן. וכי קאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים למיאונים אבל לחליצה בעיא בדיקה. אמר רב דימי מנהרדעא הלכה חוששין שמא נשרו. והני מילי דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהוי ספיקא דאוריתא אבל מעיקרא לא.
<h2>דף מז.</h2>
וגרסינן התם תנו רבנן אלו הן סימני בגרות רבי אליעזר בר' צדוק אומר משיתקשקשו הדדין רבי יוחנן בן ברוקא אומר משיכסיף ראש החוטם וכו' רבי יוסי אומר משתקיף עטרה רבי שמעון אומר משיתמעך הכף וכן היה רבי שמעון אומר שלשה סימנים הן מלמטה וכנגדן מלמעלה וכו' ואסיקנא הלכה כדברי כולן להחמיר קידשה עצמה בחיי אביה צריכה גט ואם קידשה אביה נמי שלא לדעתה צריכה גט.
<h2>דף מז:</h2>
בת עשרים שלא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת עשרים והיא אילונית לא חולצת ולא מתיבמת. בן עשרים שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם. והוא שנולדו בו סימני סירוס וכי לא נולדו בו סימני סריס עד רוב שנותיו. ואמר רב הלכתא בכולהו פרקין מעת לעת. ועולא אמר דתנן תנן דלא תנן לא תנן ושנת עשרים דלא תנן בה ויום אחד לא בעינן מעת לעת. והלכתא כעולא דתניא כותיה רבי יוסי בן כיפר אומר שנת עשרים שיצאו ממנה שלושים יום הרי היא שנת עשרים לכל דבריה. וכתב הרב ואמרינן יום אחד בשנה חשוב שנה ואיכא למימר בעינן שלשים כרבי יוסי בן כיפר לחומרא.
<h2>דף מח.</h2>
וגרסינן בפרק מי שמת (ב"ב קנ"ו.) אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין ולחליצה ולמיאונין וכן הלכתא. בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתיבמת (נדה מ"ח.) בא העליון עד שלא בא התחתון חכמים אומרים או חולצת או מתיבמת והלכתא כותיהו. תנו רבנן (מ"ח:) כל הנבדקות נבדקות על פי נשים וכן היה רבי אליעזר מוסר לאשתו. ורבי ישמעאל מוסר לאמו רבי יהודה אומר תוך הפרק אין נשים בודקות אותן שאין משיאין ספק על פי נשים רבי שמעון אומר אף תוך הפרק נשים בודקות אותן ונאמנת אשה להחמיר ולא להקל. ואסיקנא פלוגתייהו דרבי יהודה סבר תוך הפרק כלאחר הפרק. לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים ובדקן נשים תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים ורבי שמעון סבר תוך הפרק כלפני הפרק ובעיא בדיקה דאי משתכחן לאחר הפרק שומא נינהו. ונאמנת אשה להחמיר ולא להקל. אי בעית אימא רבי יהודה היא ואתוך הפרק. ואי בעית אימא רבי שמעון ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא. ופסקי רבוותא הלכה כרבי שמעון דהא רבא פסק דהלכה תוך זמן כלפני זמן הלכך כל הנבדקות נבדקות על פי נשים בין לחליצה בין למיאונין בין תוך הפרק בין לאחר הפרק דסמכינן אחזקה דרבא. ונאמנת אשה להחמיר ולא להקל רבי יהודה קתני לה ואתוך הפרק. וקשיא לן כי איבעיא לן (לעיל מ"ה:) תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן מאי קא מבעיא ליה דהא פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון היא. ורב נחמן בר יצחק דאמר התם כתנאי ומדחו ליה לימא כתנאי מהא דהא ליכא לדחוינהו כלל. ואיכא למימר דלא מבעיא ליה אלא לענין עונשין כדאמרינן התם, והתם הוא דפסקינן תוך זמן כלפני זמן אבל לענין חליצה ומיאונין לא קאמר ואיכא למימר דהלכה כרבי יהודה כדקימא לן רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה. וצריכא עיונא.
מיהו קימא לן כרבא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין למיאון אבל לחליצה לא. ולחליצה נמי היכא דיצא קול עליה שהגיעה לכלל שנותיה והוחזקה בסימנין בשכנותיה אינה צריכה בדיקה. והא דאמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין וקימא לן דהלכתא היא קשיא ליה לרב אלפס למאי הלכתא היכי משכחת לה אי תוך זמן ולפני זמן שומא נינהו ולא עבדינן בהו עובדא ואי לאחר זמן האמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין ואף על גב דבדקינוה לאחר זמן ולא אשכחינן בה מידי חיישינן הא אפסיקא הלכתא דחוששין שמא נשרו. [ופריק] דהאי דפסקינן חוששין שמא נשרו היכא דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן כדכתבינן לעיל. אבל היכא דלא בעל אחר זמן דהוו להו נשואין דרבנן לא אמרינן חוששין שמא נשרו ולא אמר רבא דלא בדקינן לה דלא אמר רבא חזקה הביאה סימנין אלא לענין איסורא דאורייתא לחומרא כו' כדאיתא בהלכות וטעמא ברירא הוא.
ומסתברא נמי דכי אמרינן חזקה הביאה סימנין הני מילי דידיעא מילתא שהגיעה לכלל שנותיה הא לא ידעינן בדקינן לה, ואי אתיא שתי שערות לא ממאנה דחזקה הגיעה לכלל שנותיה. ואי נמי דידעינן שנותיה בדקינן לה תוך זמן ולפני זמן דאי משכחינן להו אחר זמן שומא נינהו וממאנה. אי נמי בודקין למיאונין לאפוקי מדרבי יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן הוא דאתא וכיון דאשכחינן לה שתי שערות לא ממאנה דלא כר' יהודה ואף על גב דאמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר (נדה נ"ב:) הלכה כרבי יהודה לית הלכתא כותיה כדאשכחינן בבריתא (שם ע"ב) כשבאתי אצל רבי עקיבא אמר לי בלבול זה איני יודע שלקית איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות וכן הלכתא.
<h2>דף נב.</h2>
ואמר רב הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות ורב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומא אף על פי שאין שיער והוא דלא איתנון מקטנותה דאי איתנון מקטנותה שומא נינהו. וקימא לן כרבנן דאמרי עד שתביא שתי שערות במקום אחד. וכמה שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי רבי ישמעאל רבי אליעזר אומר כדי לקרוץ בצפורן רבי עקיבא אומר כדי שיהו ניטלו בזוג אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ.
